Reading the Tanya, chapter 5 [ספר של בינונים]

Continuing on my reading and commenting on the Tanya project, chapter 5 continues (from the previous chapter) discussing this Godly soul.  Herein are some of the my thoughts on this chapter:

הלכה - חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הואI found Rabbi Schneur Zalman’s take on halakhah as incredibly theocentric, wBy making this move, Rabbi Schneur Zalman is essentially trying to solve a problem: if we’re trying to understand God, yet we can’t (“דלית מחשבה תפיסא ביה”), which was mentioned earlier in chapter 2, when saying that God is knowledge and the knower, wherein he quotes Maimonides who wrote that we can’t comprehend God (“איהו חכים ולא בחכמה ידיעא אלא הוא וחכמתו א’ וכמ”ש הרמב”ם שהוא המדע והוא היודע כו’ ודבר זה אין ביכולת האדם להבינו על בוריו כו’ כדכתיב החקר אלוה תמצא וכתיב כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו'”), then what does studying Torah, Talmud, Halakhah, etc. do for us with relationship to God?  He goes for a big goal: he says that by studying and comprehending these matters, one can get a sense of God’s wisdom and will, which is not only deeply significant, but also that one connects with God in a greatly unique and special way (“הוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה”).ith halakhah being the wisdom and the will of God (“הנה הלכה זו היא חכמתו ורצונו של הקב”ה”)!  Sure, he could have said the Torah was the wisdom and will of God, but the sages of Talmudic times then transformed it, with Geonim, Rishonim, etc. further developing it, but he says all of it is the wisdom and the will of God.  He then really spells it out by saying that one can understand God’s wisdom and will which are enwrapped within not only the Talmud, but also post-Talmudic halakhic positions (“כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה כהלכה הערוכה במשנה או גמרא או פוסקים הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקב”ה דלית מחשבה תפיסא ביה ולא ברצונו וחכמתו כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו וגם שכלו מלובש בהם”)!  I am still somewhat in shock: that means that, by intellectually apprehending everything halakhic, one can better understand God’s will.  Wow – that seems kind of strange, since, for instance, to understand a particular decisor’s writing, in which there is, ostensibly, no input from God, nevertheless, we can understand God’s will and wisdom.  I’m still taken aback by this.  I also wonder: how much this affects present-day Chabad/Lubavitch  – if it does, then that means any Torah they learn, they perceive it as uncovering and coming closer to God’s will and wisdom.  Interesting.

I also found it interesting that he prioritizes knowing/knowledge of the Torah over performing mitzvot or studying Torah (“זאת מעלה יתרה גדולה ונפלאה לאין קץ אשר במצות ידיעת התורה והשגתה על כל המצות מעשיות ואפי’ על מצות התלויות בדבור ואפי’ על מצות תלמוד תורה שבדבור”), which he then tries to defend using kabbalistic/hassidic imagery of the latter two enveloping one’s soul, while Torah-knowledge is knowing God’s wisdom….

I really enjoyed Rabbi Schneur Zalman’s interesting imagery of food nourishing and sustain body that Torah nourishes and sustain the soul (“כי כמו שהלחם הגשמי זן את הגוף כשמכניסו בתוכו וקרבו ממש ונהפך שם להיות דם ובשר כבשרו ואזי יחיה ויתקיים כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם שלומדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לאחדים נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים”).

I also found Rabbi Schneur Zalman’s excerpt from Zohar about for Torah study for “its own sake”, which he says is about connecting soul to God (“תורה לשמה וכמ”ש בזהר ויקהל דף ר”י ולשמה היינו כדי לקשר נפשו לה’ ע”י השגת התורה איש כפי שכלו”), which is not necessarily an obvious move, since תלמוד תורה לשמה can be about learning to better understand and follow the Torah. Nevertheless, Rabbi Schneur Zalman’s quoting Zohar about this indicates that present-day Lubavitcher Hassidus (perhaps other forms of hassidus, as well) strive to study Torah “for its sake” – being to connect one’s soul with God.

Lastly, he writes that the study of Torah, according to our sages, is equivalent to all of the commandments (“לכן אמרו רז”ל שתלמוד תורה שקול כנגד כל המצות”) – to this, I must protest.  While this may, indeed be true for kabbalistic thought or hassidic thought, it is simply erroneous if one is trying to draw upon the Talmud for this idea.  There are statements in Talmudic literature that say certain commandments are equivalent to all of the others, but תלמוד תורה is not one of them.  But that will have to be a separate post….

This entry was posted in Tanya and tagged , , , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply